Reading...
Play button
Play button
Use LEFT and RIGHT arrow keys to navigate between flashcards;
Use UP and DOWN arrow keys to flip the card;
H to show hint;
A reads text to speech;
60 Cards in this Set
- Front
- Back
|
אודה נובונאגה
|
הראשון בין בשלושת מאחדי יפן. החל כדאימיו קטן ליד נאגויה בתקופת הארץ במלחמה. היה גאון צבאי וכבש את רוב יפן, והשתמש בנשק מערבי. מונה ע"י השוגון לבית אשיקגה לסגנו, ואחר מגלה את השוגון. הפך לאיש החזק ביפן, ובנה לו את טירת Azuchi. תוך כדי כיבושיו הוא טבח בכמה קבוצות דתיות (למשל הקומפלקס בהר היאיי), אבל תמך בנוצרים. הוא התאבד ב-1582 לאחר שאחד ממצביעיו בגד בו, ולפני שהשלים את איחוד יפן. לא קיבל תואר שוגון בשל מוצאו המשפחתי.
|
|
|
טויוטומי הידושי
|
ממשיכו של נובונאגה באיחוד יפן. בחור מוכשר ממשפחה כפרית ענייה שהצטרף לצבאו של נובונאגה כנושא סנדליו והתקדם עד לכדי גנרל. הוא זה שצועד לקיוטו ונוקם את מותו של נובונאגה, משתלט על המועצה, ומפייס את המתחרה שלו טוקוגאווה אייסו. הוא קבע את תצורת שלטון הבאקוהאן והסדר החברתי. לאחר שאיחד את יפן, הוא החליט לכבוש את סין (!), ופתח לשם כך מלחמה בקוריאה שהופסקה לאחר מותו. לא קיבל תואר שוגון בשל מוצאו המשפחתי.
|
|
|
משפחת טוקוגאווה
|
משפחתו של טוקוגאווה אייסו, ממשיכו של טויוטומי הדיושי. אייסו ניצח את אישידה בקרב סקיגהארה, וקיבל תואר שוגון (בשל קירבה כלשהי למשפחת מינאמוטו). משפחת טוקוגאווה שולטת עד 1867 (270 שנה), פרק הזמן ארוך ממש. זה נעשה באמצעות העברת שלטון מסודרת, נטרול אוייבים פוליטיים, סילוק המיסיונרים וחיסול הנצרות, מדיניות של הסתגרות, גיבוש חברה מעמדית נייחת, וחיזוק מעמד הסמוראי.
|
|
|
בקוהאן
|
השלטון שייסדו שלושת מאחדי יפן (נבונאגה, הידיושי וטוקוגאווה) בקופו האן - "שלטון האוהל", ממשל השוגון שהיה מורכב ממנו ומיועציו הקרובים וישב באדו. הוא ששלט ביפן מאז איחודה ועד הרסטורציה של מייג'י, למרות שכביכול היה כפוף לקיסר. נקרא כך משום שהשלטון המרכזי עסק בענייני המדינה, בעוד שלהאנים אוטנומיה כלכלית, צבאית והפוליטית מקומית. הוא שהכתיב את הסדר החברתי הנוקשה של יפן ואת הסתגרותה עד 1853
|
|
|
Tokugawa Ieyasu
|
השליט שהשלים את איחוד יפן. שני היורשים האפשריים להדיושי היו טוקוגאווה אייסו ואישידה מיצונארי. ב-1600 הם התנגשו בקרב סקיגאהארה וטוקוגאווה ניצח, והיה לשוגון. הוא חילק את הדאימיו לפי משפחה מידית, גוסאנקה, שימפאן, פודאי, וטוזאמה, וקבע תקנות קשוחות לשמור את הדאימיו במקומם. בכדי לוודא את שלטונו של בנו, הוא פרש מהשלטון בעודו בחיים ווידא את העברת השלטון המסודרת.
|
|
|
בושידו
|
קוד הלוחמה היפני, שהחל להתגבש בתקופת מלחמת גמפיי. דרך הלוחם, המבוססת על ערכים של נאמנות לאדון הפיאודלי, חובה, מוכנות למוות, התאבדות על פני בושה, אומץ, ספונטניות וחוסר היסוס, ביצוע מושלם, אומץ, הסתפקות במועט, קשיחות ועוד. שואבת רבות מהזן בודהיזם. הוגה המזוהה יותר מכל עם הבושידו – טסונטומו (האגאקורה). הוגים רבים התרפקו על הקונספט בתקופת טוקוגאווה השקטה יחסית. יאמאגו סוקו גיבש ערכים אלו לדוקטרינה מסודרת, ומדבר על הסמוראי כמנהיג אינטלקטואלי.
|
|
|
נאו קונפוציאניזם
|
פרשנות יפנית על הפילוסופיה הסינית מהמאה ה-11 לספירה שגובשה על ידי Zhu Xi והייתה האידיאולוגיה המדינית, וטוקוגאווה אייסו העתיק אותה ליפן. הניאוקונפוציאניזם היפני מדגיש הומאניזם וסדר חברתי, ומדבר על עקרונות הרי (לי) וקי (צ'י), שמחינת יפן הם תחילת הפיסיקה. בין ההוגים היפנים המרכזיים – ראזאן המדבר על חקירת העבר היפני, ואיש המעלה (שי). 4 עקרונות מרכזיים: ראציונליזם, הומאניזם, היסטוריציזם, אתנוצטריזם.
|
|
|
Hayashi Razan
|
הוגה ניאוקונפוציאני חשוב ויועצו המשפטי של אייסו טוקוגאווה. הוא חשיב את הנאוקו כמה שהביא את סין להתפתחותה הטכנולוגית בסונג. מדבר על הומאניזם, לימוד מההיסטוריה (היפנית), הנאוקו' ככלי לסדר חברתי באמצעות נאמנות כלפי מעלה, ואיש המעלה (שי) בתור הסמוראי.
|
|
|
chōnin
|
אנשי העיר, מעמד שהתפתח בתקופת טוקוגאווה כתוצאה מהשלום וגידול האוכלוסין שגרם לעיור מהיר. בערים מתפתח מעמד סוחרים ואומנים, שיוצר תרבות פנאי (מכיוון שיש לו פנאי וכסף) כמו ספרות ענפה, תיאטרון, שירה ותעשיית מין. מעמד זה נחשב נחות לפי הסדר החברתי, אבל בפועל הלך וצבר כוח. חוקי טוקוגאווה נועדו למנוע מהם להפגין את עושרם בהתאם לניאוק', אבל אנשים מוצאים פתרונות יצירתיים.
|
|
|
Ihara Saikaku (1642-1693)
|
הסופר הפופולארי בתקופת אדו - איהרה סאיקאקו. הוא הראשון שמתאר את חיי העיר, פשוטי העם והסוחרים, וגיבוריו הם אנשים קטנים עם מטרות קטנות. הנושאים האהובים עליו הם אהבה, תאווה, כסף הרפתקאות וטבע. ספרו “5 נשים שאהבו אהבה" היה חדשני משום שתיאר גיבורות הנהנות מהאהבה, ומובילות את החיזור. הספרות הזאת היא חלק מפריחת תרבות הפנאי של תקופת טוקוגאווה.
|
|
|
haiku
|
צורת שירה פשוטה ונגישה יחסית, בעלת חוקים נוקשים, שהתפתחה בתקופת טוקוגאווה. ההייקו הוא נגזרת של הטאנקה, יש לו רק 17 הברות, מכיל מילה עונתית (מוסכמות), והוא רומז בלבד. הדגש בהייקו הוא לשקף את הטבע כמו תמונה, ולהשתמש בשפה פשוטה ללא מליצות. המשורר המפורסם ביותר הוא Bashō.
|
|
|
Matsuo Bashō (1644-1694)
|
משורר ההייקו המפורסם ביותר והמשורר הדגול של תקופת טוקוגאווה. הוא התפרנס כמורה אבל העדיף להיות נזיר מתבודד ונדד רבות. הוא כתב כ-1000 שירי הייקו, יומני מסע, מכתבים והגות. מתלמידיו הבולטים – Yosa Buson.
|
|
|
Yosa Buson (1716-1783)
|
משורר מפורסם ותלמידו של באשו, וצייר מהחשובים בתקופת אדו. יש לו 30 שירים על גשמי האביב.
|
|
|
Mootri Norinaga ׂ(1730-1801)
|
הוגה ניאוקונפוציאני חשוב ששם את הפוקוס על חקירת ההיסטוריה היפנית ולא הסינית, ובפרט הניהונגי, קוג'יקי, גנג'י והמאניושו. לדבריו המאפיינים היפניים הם הבנה רגשית, סמפטיה, מוסר אינטואטיבי ויכולת לראציונאליזציה מורכבת. זאת בניגוד לסינים, שהם רק לוגיקנים. מדגיש את השינטו והקיסר כמחבר בין האדם לאל, והתחום האפור של הקאמי. חשיבה זאת הופכת אחר כך לבסיס לחשיבה לאומנית.
|
|
|
גיישה – אשת אמנות: המארחת המבדרת.
|
מוסד של נשים בדרניות שהתפתח ברבעי השעשועים של הערים הגדולות בתקופת טוקוגאווה, שצומח מתוך מוסד הזנות. הגיישות לא היו זונות, אלא זמרות, מוסיקאיות, רקדניות ונשות שיחה מעודנות, שתפקידן להרים את המסיבה. בילוי עם גיישה נחשב לדבר הכי טוב שגבר עם כסף יכול להרשות לעצמו, אולם מעמדן בחברה נמוך. גיישה כבולה לבית התה שהכשיר אותה, אלא אם היא מצליחה לפדות את עצמה או שפטרון עשיר פודה אותה.
|
|
|
רבעי השעשועים:
|
נוצרו כתוצאה מכך שמשטר טוקוגאווה מיסד את הזנות – הדיושי כינס את כל בתי הבושת לאזור ספציפי בכל עיר, ואייסו חייב זונות לעבוד עם רישיון בלבד. הקליינטורה של רובעי השעשועים התפתחה מהעיור המהיר ומעמד הצ'ונין שהלך ונוצר. הרבעים הכילו לא רק בתי בושת אלא תיאטראות, מסעדות ובתי תה, והם נקראים בשם יוקקו. המפורסמים ביניהם הם: Yoshiwara (Edo) 1617, Shimmachi (Osaka) 1620 Shimabara (Kyoto) 1641- . גם הסמוראים נמשכו לרובעים אלו, שם פרקה החברה עול והתנערה מהמעמדות. הזונות האיכותיות ביותר נקראו טאייו, והיו מעטות מהן, ובל נשכח שהייתה גם זנות גברית.
|
|
|
Ukiyo-e
|
ציורי העולם הצף', ז'אנר ציור בהדפסי עץ שהתפתח בתקופת טוקוגאווה והתמקד בנושאים של רובע השעשועים, נופים, סיפורים היסטוריים, ותיאטרון. הפכו למוצר צריכה כיוון שהתפתחו טכניקות לייצרם בזול, והתייחסו אליהם כאמנות זולה ונחותה. שמשו גם לצורך שבועוני אפנה. הייתה צנזורה רצינית על אוקיו אה, למרות שהיא לא צנזורה מערבית (פורנו וכאלה).
|
|
|
bijinga美人画
|
ציוריי נשים יפות. דווקא ציורים שמרניים אלו, ולא ציורי המין הבוטים של האוקיו-אה, נחשבו לפורנוגרפיה. היו מוסכמות מאוד ספציפיות ליופי, ולמשל קו העורף במיוחד נחשב באישה למושך (מכיוון שהקימונו מכסה את כל השאר).
|
|
|
Sumo
|
ספורט ההיאבקות היפני, שהתפתח מטקס שינטו עתיק המדבר על המאבק בין האדם לקאמי. האוקיו-אה עוסק בו הרבה, והוא מאוד פופולארי. המתאבקים הם שני שמנמנים, שמנסים לזרוק זה את זה מחוץ לזירה עגולה. לפני ההיאבקות יש טקס של כוהן שינטו, והמתאבקים מפזרי מלח בכדי לטהר אותה. בתקופת טוקוגאווה הספורט הזה מתפתח והראשונים לעסוק בו הם סמוראים מובטלים.
|
|
|
Kabuki
|
תיאטרון רקדניות שמתפתח באדו בתקופת טוקוגאווה. היה קליל יותר מתיאטרון הנו, ונועד לשמש פרסומת לזנות שאחרי ההופעה. הדבר הזה הצליח כל כך, שהיו מהומות ממש אחרי הופעות קאבוקי, והבאקופו אסר על נשים להופיע. נערים צעירים שהופיעו גרמו לאותו בלאגן, ולכן הבאקופו הגביל את המשתתפים לגברים מבוגרים בלבד. למרות זאת, הנערים-שחקניות של הקאבוקי הפכו לאידיאל הנשי היפני, ונקראו Onnagata.
|
|
|
Bunraku
|
תיאטרון בובות יפני שהתפתח במאה ה-17 באוסאקה. הבובות הן בגובה 60-120 ס"מ, ומופעלות ע"י איש בחליפה שחורה. מלווה בשאמיסן ושירה. כיום עומד בסכנת הכחדה... :(
|
|
|
Rangaku
|
"לימודי הולנד", ענף המחקר של תרבות המערב, שנקרא כך משום שההולנדים היו הזרים היחידים שהורשו לסחור עם יפן. הם קיבלו מושבה באי המלאכותי דשימה, ולשם באו יפנים בכדי להתעדכן על הנעשה בעולם המערבי. כך שמר משטר טוקוגאווה על מידה מסוימת של זרימת אינפורמציה. דוגמא לכך היא שלמרות הבידוד (sakoku), אחרי 80 שנה התיר השוגון לייבא ליפן ספרים מערביים שאין בהם תוכן דתי. את הלימוד מהמערב דוחפת תנועה תחת אותו השם, הקוראת ליפנים לאמץ ידע מערבי.
|
|
|
Utamaro 1753-1806
|
אמן אוקיו-אה שהתפרסם בזכות ציורי הביג'ינגה שלו. עבודתו זכתה לתהילה גם באירופה והשפיעה על האימפרסיוניסטים. לפי המסורת, הוא נולד ב- yoshiwara, רובע השעשועים של אדו.
|
|
|
Hokusai 1760-1849
|
צייר אוקיו אה מפורסם בתקופת טוקוגאווה, שצייר בעיקר ציורי נוף. אלו שמשו כגלויות עבור אנשים שביקרו בעיר, והם הביאו אותם כמתנות לכפר. הוא צייר, בין השאר את '36 המראות של הר פוגי', שהייתה להם השפעה כבירה על ז'אנר האוקיו-אה.
|
|
|
Hiroshige 1797-1858
|
צייר אוקיו-אה מפורסם. הוא צייר את סדרת ההדפסים '53 התחנות של הטוקאידו' וכן '100 המראות של אדו' שבה גם נולד. הושפע מאוד מעבודותיו של hokusai והתחרה בו בציורי הנוף. סגנונו של הירושיגה מפורסם בצבעיו החזקים, הפרספקטיבות המיוחדות שלו והתייחסותו לעונות השנה.
|
|
|
הספינות השחורות
|
ספינות המלחמה של הקומודור האמריקני מתיו פרי, שנשלח לשם מטעם ארה"ב בכדי לשבור את מדיניות ההסתגרות ולפתוח את יפן לסחר. נקראו כך משום מראן – אוניות הקיטור הראשונות שראתה יפן, שהיו חמושות בתותחים חדישים ונראו מפחידות מאוד. בשנת 1853 הפליגו 4 מהן לתוך מפרץ אדו, במקום לנגאסקי שהייתה הנמל היחידי המותר לזרים. לאחר שפרי מסר את מכתב נשיא ארה"ב הדורש את פתיחת יפן, הוא ביצע מיפוי של קו החוץ כמפגן כוח, ואז שב לארצות הברית. כעבור שנה הוא שב בראש שייטת גדולה יותר, ויפן נכנעה בפני איום זה וחתמה על "חוזה השלום והידידות" שיצר יחסים דיפלומטיים עם ארה"ב.
|
|
|
Mathew Perry
|
הקומודור שפיקד על הספינות השחורות, שנשלח לשם מטעם ארה"ב בכדי לשבור את מדיניות ההסתגרות ולפתוח את יפן לסחר. לאחר שפרי מסר את מכתב נשיא ארה"ב הדורש את פתיחת יפן, הוא ביצע מיפוי של קו החוץ כמפגן כוח, ואז שב לארצות הברית. כעבור שנה הוא שב בראש שייטת גדולה יותר, ויפן נכנעה בפני איום זה וחתמה על "חוזה השלום והידידות" שיצר יחסים דיפלומטיים עם ארה"ב.
|
|
|
איטו הירובומי
|
מדינאי יפני חשוב בתקופת הרסטורציה של מייג'י. סגן ראש משלחת איווקורה, שיצאה ללמוד את מערב מכלי ראשון. פועלו החשוב ביותר הוא ניסוח החוקה של מייג'י. כיהן גם כשר העבודות הציבוריות ופיתח את התעשייה, היה בזרם המתון של הפוליטיקאים היפנים שהאמין בשיתוף מסוים של האזרחים האמידים בשלטון (אך התנגד לדמוק'), מונה לראשות הממשלה מספר פעמים. הוא שהביא לסיפוח קוריאה וירידת המלך שלהם מכיסאו, ובשל כך התנקש בחייו קוריאני לאומני.
|
|
|
Bakufu
|
צורת השלטון של השוגון, שכונתה "שלטון האוהלים" ויוסדה בתקופת קמאקורה. השוגון, המפקד הצבאי, ניהל בפועל את המדינה למרות שהיה כביכול כפוף לקיסר. אחרי איחוד יפן עבר הבאקופו שינוי מסוים – הבירה השלטונית עברה לאדו, ויוסד ה'באקו-האן' שהוא שלטון הבאקופו הריכוזי מעל המערכת הפיאודלית של ההאנים העצמאיים. שרד עד פתיחת יפן למערב, שהביאה לרסטורציה של מייג'י.
|
|
|
Kaibara Ekken
|
הוגה ניאוקונפוציאני חשוב, שלמד מדע בנגאסקי. תרומותיו החשובות היו לימוד הטבע בצורה שיטתית (תחילתו של המדע היפני), ותרגום טקסטים קונפוציאניים ליפנית מדוברת. הוא 'הוריד לעם' את הרעיונות הניאוקו', וכותב ספרי הדרכה כמו onna daigaku וספר הדרכה להורים, שהביאו את הקונפ' לכל בית.
|
|
|
Nagasaki
|
עיר נמל והמקום היחידי שבו הותר לזרים לעגון עד פתיחת יפן. באי ליד נגאסקי הייתה המושבה ההולנדית, ושם למדו היפנים על המערב. השייטת של פרי לא עגנה שם בהפגנת כוח. נפתחה לסחר בתוקף ההסכם הראשון עם האמריקנים. ביקרה בה שייטת רוסית שניסתה לפתוח את יפן לסחר. בסוף מלחמת העולם השניה, הופצצה העיר בפצצת אטום.
|
|
|
Townsend Harris
|
איש עסקים שסחר במזרח הרחוק וקונסול ארה"ב הראשון ביפן. הוא היה עקשן מאוד ודיפלומט משובח, ומאמציו להגיע להסכם ארכו מעל שנה. בשילוב של איומים ופיתויים הצליח להביא את יפן לחתום עם ארה"ב על "הסכם שלום ומסחר". לפי ההסכם יפן תפתח 5 נמלים לסחר, תתיר לאמריקנים להתגורר בהם, תעניק להם אקסרטריטוריאליות, יפן תקנה נשק מארה"ב, המכס לא יעלה על 5 אחוזים, ואסור יהיה לייבא אליה אופיום.
|
|
|
"כבדו את הקיסר , סלקו את הברברים" – סונו ג'ואי
|
סיסמתם של המתנגדים לפתיחת יפן בפני הזרים, סמוראים מדרגה נמוכה שכינו עצמם 'שישי' ודגלו בהחזרת השלטון לקיסר מידי השוגון ש'בגד' בו וטימא את יפן. הם התנגדו לבאקופו שנכנע לתביעות הזרות, משום שהבין את גודל האיום הזר והצורך בהשתוות למערב. תנועה זאת הייתה חזקה במיוחד בסצומה וצ'ושו, אבל לאחר שהתנגדותם דוכאה ע"י הזרים הם עברו במהירות להשלמה ורצון ללמוד את סוד כוחם. תנועה זאת הייתה תחילתה של הרסטורציה של מייג'י.
|
|
|
Tokugawa Yoshinobu
|
השוגון האחרון של משפחת טוקוגאווה. הוא עלה לאחר מרידת צ'ושו, ובתיווכו של דאימיו מההאן של טוסה שוכנע להחזיר את סמכויותיו לקיסר בתור פשרה שתסיים את המרידות. לפי התוכנית אמור היה הקיסר למנותו לראש מועצת השרים, וכך היה נותר הכח הפוליטי אצל השוגונים. אולם הקיסר לא עשה זאת. זוהי הרסטורציה של מייג'י.
|
|
|
תקופת מייג'י 1867-1912
|
תקופת שלטונו של הקיסר מייג'י, שתחילתה ברסטורציה וסופה במותו של הקיסר. בתקופה זאת עברה יפן שינויים ומודרניזציה בכל תחום ותחום (פוליטיקה, מבנה חברתי, צבא, כלכלה, מקום האישה וחינוך). היא החלה כמדינה פיאודלית מפגרת וקורבן עני של אימפריאליזם, למעצמה אסיאתית דמוקרטית (יחסית) פתוחה למערב עם צבא חזק. מי שהובילו שינויים אלו הם קבוצת מדינאים קטנה, בעיקר מסאצומה וצ'ושו. זוהי תחילת התקופה המודרנית ביפן.
|
|
|
Tsuda Umeko
|
ביתו של איכר משכיל והחברה הצעירה ביותר במשלחת איוואקורה, שלמדה 14 שנים בארה"ב ואחר חזרה ליפן. היא לימדה את ילדיו של איטו הירובומי אנגלית, והמשיכה בפתיחת ביה"ס לאנגלית לילדי האצילים. מכיוון שחשה שהיחס לאישה היפנית משפיל, היא חוסכת כסף וטסה ללמוד בקולג' אמריקני. אחר הקימה קרן לשליחת סטודנטיות ללימודים בארה"ב, אבל בסופו של דבר ראתה שהיא מגיעה לפחות מדי אנשים ולכן הקימה קולג' לנשים. לאחר מותה נקרא הקולג' על שמה.
|
|
|
Saigo Takamori
|
מנהיג המרידה הגדולה ביותר נגד הרסטורציה של מייג'י, שיצאה מסאצומה (כמו מנהיגי הרסטורציה) בשנה שבה נאסרה חגירת החרבות ובוטלו קצבאות הסמוראים. סאיגו הנהיג קבוצה של סמוראים שלא הזדהו עם המרידות של "חבורת רוח האלים", אלא הקימו מערכת בתי ספר פרטיים בסאצומה שלימדו מקצועות צבאיים ונאמנות לקיסר והחזיקו מעצמם 'שישי'. אולם הסמוראים של סאצומה מרדו לבסוף, דווקא אחרי שפינו את מחסני הנשק שלהם. סאיגו נאלץ להנהיג את המרידה, שהפכה למלחמת אחים של 7 חודשים. כשנבלמה, הוא התאבד בהראקירי.
|
|
|
Taiwan
|
אי ליד סין. בסוף המאה ה-19 נטרפה שם ספינה יפנית, והאוכלוסיה הסינית רצחה את מלחיה. בתגובה, כבשה יפן את איי ריוקו (אוקינאווה) שנית, יפן דרשה וקיבלה את טאיוון כקולוניה במסגרת הסכם שימונוסקי שסיכם את מלחמת סין יפן. היא ניצלה את טאיוואן כשוק לסחורותיה, ייבאה ממני קני סוכר בזול, ודיכאה את ניסיונותיה לעצמאות. יפן נסוגה מטאיוואן רק עם תבוסתה במלחמת העולם השניה.
|
|
|
Iwakura ' Tomomi
|
נסיך ממשפחת הקיסר שסייע לסמוראים של צ'ושו וסאצומה להשתלט על ארמון הקיסר, מה שאפשר את הרסטורציה של מייג'י. אחר מונה לתפקיד שר הימין. נסיך שעמד בראש משלחת איוואקורה, שמנתה 48 איש ושנועדה ללמוד את המערב מכלי ראשון. מטרה נוספת הייתה לשנות את ההסכמים הבלתי שווים, אבל בתחום זה היא נחלה כישלון חרוץ. הנסיך היה רק מנהיגה הסמלי של המשלחת, ומנהיגיה בפועל היו שני סגניו איטו הירובומי מצ'ושו ואוקובו טושימיצ'י מסאצומה, והיו בה הרבה אנשים שאחר כך ינהיגו את יפן.
|
|
|
מלחמת סין-יפן הראשונה
|
המלחמה פרצה בשל מעורבות והתחרות של יפן וסין בקוריאה. בשל מרד איכרים שפרץ בקוריאה בשנות ה-90 של המאה ה-19, ביקש המלך הקוריאני סיוע סיני. סין נעתרה, מפרה בכך הסכם אי-מעורבות שהיה לה עם יפן, ויפן קפצה על ההזדמנות להזרים לשם כוחות משלה. המלחמה סערה על אדמת קוריאה והסתיימה בניצחון הצבא היפני הקטן והמודרני על הצבא הסיני הגדול והפרימיטיבי. מלחמה זאת שיפרה את תדמיתה של יפן בעולם המערבי, וגרמה לאופוריה בבית.
|
|
|
הסכם שימונוסקי
|
ההסכם שחתם את מלחמת סין-יפן, נקרא כך משום שנחתם בשימונוסקי. בהסכם שימונוסקי הובטחה 'עצמאות' קוריאה מסין, ניתנו ליפן פיצויים והיא קיבלה זכויות בסין, וכן ניתנו ליפן טאיוואן וחצי האי ליאודונג כמושבות. התביעות האלו הן כבר גרסא מרוככת של התביעות היפניות, שכן מתנקש לאומני הביך את יפן בכך שפצע את שליח המו"מ הסיני. סין, חסרת ישע מול יפן, קראה למעצמות להתערב לטובתה. רוסיה, גרמניה וצרפת דרשו מיפן ב'התערבות המשולשת' להחזיר לסין את חצי האי ליאודונג.
|
|
|
מלחמת רוסיה-יפן
|
המלחמה השנייה שיפן יצאה אליה בגין קוריאה, והפעם משום שזאת התקרבה יותר ויותר לרוסיה. הקרבות המכריעים בהם ניצחו היפנים היו פורט ארתור, קרב צושימה וקרבות במנצ'וריה. למרות הנצחונות הייתה יפן מותשת, ולמזלה רוסיה הייתה זקוקה להסכם שלום מפחד מהפיכה מבית. בהסכם, שנחתם בתיווך אמריקני בפורטסמות', זכתה יפן בקוריאה כמדינת חסות. העובדה שלא זכתה בפיצויים גרמו לתרעומת קשה מבית, שכן המלחמה עלתה .
|
|
|
הסכם פורטסמות
|
הסכם השלום שסיים את מלחמת רוסיה יפן. נחתם ב Portsmouth ב-1905 בתיווך הנשיא האמריקני רוזוולט והיה מלאכת מחשבת דיפלומטית (רוזוולט זכה עליו בפרס נובל). יפן טענה שניצחה במלחמה ודרשה פיצויים, אולם רוסיה סירבה בתואנה שהמלחמה לא הסתיימה בניצחון של אחד מהצדדים. ההסכם עורר תרעומת אדירה משום שמלחמה עלתה ליפן ב-60000 חיי אדם ו1.7 מליארד יין. יפן ורוסיה הסכימו שתיהן לצאת ממנצ'וריה, לחלק ביניהן את האי סחאלין, להפיכת קוריאה למדינת חסות יפנית, ונוכחות יפנית בליאודונג ופורט ארתור (מנצ'וריה הופכת לאזור השפעה יפני).
|
|
|
Nogi Maresuke
|
גנרל שעלה לגדולה בכך שכבש את פורט ארתור – אולי הקרב המשמעותי ביותר במלחמת רוסיה-יפן. הוא קיבל פקודה חד-משמעית לכבוש את הבסיס לפני הגעת הצי הבלטי, שהיה יכול להטות את המלחמה לטובת הרוסים. כך עשה, בעלות חייהם של 20 אלף חיילים יפנים, ביניהם שני בניו. נוגי זכה לתהילה, אבל כנראה חש אשמה גדולה על כך. כאשר נפטר הקיסר מייג'י, הפתיע נוגי את יפן בכך שביצע יחד עם אשתו ספוקו טקסי ומילא את הג'ונשי, "ליווי האדון למוות". הוא זכה על כך להערצה לאומית, ונאצומה סוסקי הנציח אותו בספרו "לב".
|
|
|
הדמוקרטיה של טאישו
|
השם שניתן למדיניות הסוציאל-דמוקרטית יחסית של שנות ה-20 ביפן. מונה רשה"מ בשם הארה טקאישי, שנחשב "עממי" משום שלא היה ממובילי הרסטורציה. שלטון המפלגות התחזק תחת הארה, והוא הראשון להקים ממשלת מפלגות יציבה ומתפקדת (4 שנים). הוא שכנע את השמרנים כי הרחבת הדמוקרטיה תבודד את היסודות הקיצוניים, והצליח להביא להרחבת זכות הבחירה. כמו כן נזרקו עצמות מסוימות לעובדים (חוק המפעלים) ולנשים (הרשות להשתתף בעצרות פוליטיות). הארה נרצח ע"י מתנקש קוריאני, ואחריו המשיך קאטו את הקו הדמוקרטי עד המשבר הכלכלי. במקביל להרחבת זכות הבחירה לכל הגברים, הועבר ה"חוק לשמירת הסדר הציבורי", כמכשיר לדיכוי הקיצוניים. בתקופה זאת דוכאו הקומוניסטים והאנרכיסטים. היו הרבה מהומות עממיות ושביתות, בעקבות עליות מחירים וסכסוכי עבודה למשל. הממשלה דיכאה אותן, אבל גם התפשרה (כמו הזכות להתאגד). הסבר נוסף לדמוקרטיה של טאישו הוא עלייה ברמת החיים הממוצעת ביפן, שהולידה דרישה לדמוקרטיזציה.
|
|
|
הפובליציסט Fukuzawa Yukichi
|
המחנך הגדול של תקופת מייג'י. היה בעד שוויון זכויות מלא לנשים וחינוך לכל. הוא יצא עם משלחת השוגון לארה"ב ואירופה, והקים ביה"ס ב-1865 שבו לימד מקצועות זרים כמו אנגלית, מסחר ובנקאות. הטיף למודרניזציה, חשיבה מדעית ועצמאות מחשבתית.הוא הקים אגודה להפצהת החינוך, וסירב לקבל משרה ממשלתית. הוציא ספרים שתארו את החיים במערב, וכן מסות בעיתונים. הצהיר על מלחמת סין-יפן, שיפן עושה טובה לסין כי היא מלמדת אותה פרק בקדמה. הטיף להתנתקות מאסיה והצטרפות למערב.
|
|
|
הקיסר הירוהיטו \ שווה
|
עלה לשלטון בגיל 25, בשנת 1926 כעוצר עבור אביו, שמצבו הנפשי לא אפשר לו להמשיך לשלוט. הוא העריץ את סבו מייג'י וכמוהו שאף להיות קיסר חוקתי המעורב בהתנהלות המדינה. הוא הפגין מעורבות בכל מלחמות יפן, עמד על דעתו בפרשיית --- מול הצבא, ומיכוון שהתנגד למרידת הקצינים הצעירים, היא נכשלה. בסוף מלה"ע ה-II, הוא שחתם על הסכם הכניעה, ומסר את הכרזת הכניעה ברדיו. הציבור היפני העריצו כאל, ולכן היו האכזבה והכעס עצומים כאשר הוא 'וויתר' על אלוהותו בהכתבת הכובש האמריקני.
|
|
|
תקופת שווה – 1926–1989.
|
תקופת שלטונו של הירוהיטו, שבמהלכה התחזקה המיליטריסטיות הלאומנית היפנית, ויפן התערבה במלחמת העולם השנייה לצד מעצמות הציר. כיוון זה החל במיוחד עם המשבר הכלכלי של שנות ה-30, ונפסק רק עם הכניעה בלית-ברירה לארה"ב. תחת הכיבוש האמריקני עברה יפן דמוקרטיזציה ודה-מיליטריזציה, הוכתבה לה חוקה פציפיסטית והיא השתקמה כלכלית. לפני מותו ראה הירוהיטו את יפן שבה ותופסת את מקומה כמעצמה דמוקרטית ונאורה בעולם.
|
|
|
תקרית מוקדן
|
ב-1931 פרובוקציה יפנית של פיצוץ קטע מסילה זעיר ליד העיר מוקדן שימש תירוץ לצבא גוואנדונג ל'תגובת נגד' שהייתה בעצם כיבוש מנצ'וריה מידי סין. הצבא עשה זאת על דעתו, והממשלה הנבוכה הצהירה שזאת רק 'תקרית' ושיפן תצא משם במהרה. בניגוד להצהרות, יפן ביצעה כיבוש מלא של מנצ'וריה ואף הקימה שם מדינת בובות פרו-יפנית ברשות הקיסר האחרון פו-יי. הכיבוש הפר את אמנת חבר הלאומים, ואת אמנת קלוג-בריאן, וזכתה לגינוי מצד המעצמות המערביות. חבר הלאומים הצביע בעד יציאת יפן, ובתגובה פרשה יפן מהחבר.
|
|
|
"ארוע ה- 26 בפברואר"
|
מרידת-נפל של קצינים צעירים ראדיקלים מהסיעה קודו-הא ("הדרך הקיסרית"), שכוונה להדיח את 'הפוליטיקאים המושחתים' ולשקם את הקוקוטאי. הקצינים הוציאו 1400 חיילים והשתלטו על בנייני מפתח של הממשלה, רצחו את שר האוצר, פצעו קשה אדמירל וניסו לרצוח את רשה"מ. אחר הכריזו על נאמנותם לקיסר וקראו לו לתמוך בהם. הם קיבלו תמיכה ממקורות צבאיים בכירים, אולם לא הצליחו לגייס תמיכה ציבורית (לא הייתה מסורת כזאת ביפן, והציבור חש שמאבקי הכח אינם נוגעים לו). הקיסר הירוהיטו, שבו היה תלוי הכל, דרש מהמורדים לסגת והמרידה נשברה. במשפטי שדה מהירים הוצאו להורג 19 ממנהיגי המרד, ושניים נוספים התאבדו. אולם הלך הרוח השתנה, והצבא התחזק לעומת הממשלה.
|
|
|
מלחמת סין –יפן השניה
|
בעצם זוהי מלחמת העולם השניה באסיה. פרצה בעקבות "תקרית גשר מרקו פולו", כיוון ברמת הנפיצות ביחסים בין הכוחות היפנים במנצ'וריה לסין די היה בתקרית אימונים כדי שיפן תפלוש לסין ב-1937. המלחמה של 140 מיליון איש ב-400 מיליון איש סערה בסין עד הטלת פצצות האטום על יפן. בתחילה התעסקה הממשלה הלאומנית בסין בדיכוי הקומוניסטים במקום להאבק ביפנים, אולם אחרי תקרית שיאן הוכרח צ'אנג קאי שק ליצור חזית מאוחדת עם מאו כנגד יפן. יפן התקדמה דרומה וגם כבשה את ערי החוף הגדולות, אולם הסתבכה כך במלחמת התשה על שטחים רחבים, כנגד הכוחות הלאומנים והגרילה הקומוניסטית. הצבא היפני היה בנוי למלחמת בזק, ולא יכל לנצח את הטקטיקה הסינית של וויתור על שטחים תמורת זמן התארגנות. האוכלוסיה בסין סבלה נוראות בשל מלחמה זאת, מכיוון שהכוחות הלאומניים עשו 'אדמה חרוכה', והיפנים ביצעו פשעי מלחמה נוראיים באוכלוסיה. רבע מאוכ' סין הפכו לפליטים, וכ-22 מיליון נהרגו (כ-20 מיליון מתוכם אזרחים סינים).
|
|
|
מלחמת האוקינוס השקט
|
המלחמה בין יפן לארה"ב, שהחלה בהתקפה היפנית על פרל הרבור והמשיכה בכיבוש יפני של איים רבים. אולם לאחר קרב Midway עבר היתרון לארה"ב. המלחמה סערה באוקיאנוס השקט משך 3.5 שנים, ובמהלכה הפציצה ארה"ב את אדמת יפן בכבדות. המלחמה הזאת תמה באוגוסט, עם ההפצצה האטומית, שלושה חודשים אחרי אירופה. יפן חתמה על כניעה ללא תנאים, ולאחר מכן פלשה אליה ארה"ב והחזיקה אותה תחת כיבוש משך 7 שנים.
|
|
|
Pearl Harbor
|
1941 - המתקפה היפנית על הבסיס האמריקני בהוואי, שמטרתה הייתה לשתק את הזרוע הימית של ארה"ב בפסיפי. המתקפה הייתה הצלחה יפנית, אבל היא גררה את ארה"ב למלחמה ובסופו של דבר הביאה למפלתה של יפן. במתקפה חוסלו 18 אוניות קרב ו-230 מטוסים, ונהרגו 2,800 חיילים.
|
|
|
מלחמת קוריאה
|
ביטוי למלחמה הקרה בין רוסיה לארה"ב שפרצה על אדמת קוריאה, כאשר הצפון הקומניסטי ניסה לכבוש את הדרום. ביוני 1950 פלשה צפ"ק לד"ק, ונשיא ארה"ב הורה לכוחותיו ביפן להתערב נגד הקומוניסטים. מקארתור הופך בעצם למפקד כוחות האו"ם, וסין מגיבה בשליחת 'צבא מתנדבים' ענק שדוחק את ארה"ב חזרה לקו ההפרדה המקורי. מקארתור מאיים על סין בפצצת אטום (מה שלא מרשים את מאו), ומודח בשל כך. למלחמה היו מספר השפעות על יפן: חיזוק נטיות לאומניות, החרפת אזהרות משמאל, הקמת כח העתודה המשטרתי להגנה עצמית, וארה"ב שוכנעה להשיב ליפן את עצמאותה. כמו כן, נחתם חוזה הביטחון עם ארה"ב שבו היא מתחייבת להגן על יפן מתוקפנות חיצונית. כלכלת יפן הרוויחה רבות מהמלחמה, שכן ארה"ב קנתה ממנה ציוד, נשק ואספקה.
|
|
|
SCAP
|
כוחות הכיבוש של האו"ם ביפן, בראשות גנרל דאגלאס מקארתור. בפועל הייתה ארה"ב השליטה הפחות או יותר יחידה, והיא הנהיגה ביפן מדינית של 'דמוקרטיזציה ודמיליטריזציה' שנוסחה בועדת פוטסדאם, כאשר היה צפוי שיפן הולכת להיכבש. במסגרת מדיניות זאת פורק הצבא, ניתנה ליפן חוקה פציפיסטית, קידום הדמוקרטיה היפנית בצורה חסרת תקדים, שחרור אסירים פוליטיים, רפורמות אגרריות ורפורמות בחינוך. כמו כן, ארה"ב סייעה לכלכלה היפנית. הכיבוש האמריקני גם מכריח את הקיסר לוותר על האלוהות שלו, ושופט מאות 'פושעי מלחמה' בראשם הגנרל טוג'ו. אולם בגדול האמריקנים הותירו את הממשל היפני ושיתפו עימו פעולה כדי לשקם את יפן.
|
|
|
Douglas Mac'arthur
|
המפקד העליון של כוחות הכיבוש של בעלות הברית ביפן, ולעיתים זכה לכינוי SCAP. הייתה לו פחות או יותר יד חופשית. הוא עמד על כך שהאמריקנים ישאירו את הממשלה היפנית על כנה, ולא יעמידו את הקיסר למשפט כפושע מלחמה. הוא סיים את הקריירה שלו בצורה די מבישה במלחמת קוריאה, לאחר שאיים על סין בנשק גרעיני. הנשיא טרומן כמובן הודיע שארה"ב לא תעשה דבר כזה, מקארתור ביקר אותו באופן ציבורי, ובתגובה הנשיא שחרר אותו מכל חובותיו.
|
|
|
Yoshida Shigeru
|
היה בכיר בממשל היפני בשנות השלושים, אך גם ראש ממשלה בזמן מלחמת קוריאה. הוא חתם עם ארה"ב על חוזה הביטחון, הקובע שארה"ב תבוא לעזרת יפן אם זאת תותקף או יהיו בה מהומות, ושהתיר שהות צבא אמריקני ביפן בשביל 'השלום במזרח אסיה'. הוא חתם גם על הסכם עם 47 מדינות נוספות שבעצם היו עם יפן במצב מלחמה עד אז, ויפן זכתה בעצמאותה. בהסכם ויתרה יפן על כל כיבושיה מאז 1895.
|
|
|
זאיבצו
|
קונגלומרטים תעשייתיים ופיננסיים ביפן, שבזכות גדלם השפיעו על הכלכלה היפנית מתקופת מייג'י.
|
|
|
Ministry of International Trade and Industry (MITI)
|
צוסאנשו, הוקם ב-1949, והיה הזרוע הממשלתית לפיתוח התעשיה. הוא העניק תמריצים, הזמין מומחים, חקר שווקים, ארגן תערוכות, סיפק חיזוי טכנולוגי וקבע סדרי עדיפויות. ביוזמתו עברה התעשייה היפנית ממוצרים זולים וגרועים לטובים ויקרים. הוא כיוון אנשים לתחומים ששווים ייצור ע"י בונוסים במו"פ, ויצירת קשרים בין תעשיות. לדוגמה: כשהוא החליט לעודד את ייצור הפלדה, הוא דאג למצוא את האנשים שמוכנים להשקיע בזה, נתן להם הון, סייע בייבוא הטכנולוגיה, סיפק שטחים להקמת מפעלים, נתן סבסוד לקניית מכוניות והמצרכים האחרים הנדרשים.
|
|
|
תכנית ההשקעה וההלוואות - FLIP
|
התוכנית של מיטי, Fiscal Investment and Loans Plan. כללה מיסוי שונה למגזרים שונים, וסבסוד מגזרים שהממשלה רצתה לעודד, ומתן הלוואות. הכסף לכל זה מגיע מהלוואות מבנקים פרטיים, חסכונות של הציבור (ליפן אין מדיניות רווחה אז), ולא מהשקעות זרות בשל החשש היפני הקלאסי מהתערבות זרה במשק. הקשרים ארוכי הטווח שהבנקים פיתחו עם החברות הביאו ליציבות במשק.
|
